<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן י"א</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
ואם היו בחצר כתבי הקדש מצילין לחצר אחרת שבאותו המבוי ואע"פ שלא ערבו ובלבד שיהו למבוי שלש מחיצות ולחי אחד, והוא שכתובין אשורית ובלשון הקדש, אבל אם היו כתובין בכל לשון או בכתב אחר אין מצילין אותן ואפילו בערבו. וכל שאר הדברים והספרים שאינן כתבי הקודש [אין] מצילין אותן.
<h2>דף קיז:</h2>
קרוב לענין הטלטול היכא שנפלה דליקה בחצר. יש דברים שמצילין ויש דברים שאין מצילין. אם נפלה דליקה בליל שבת, מצילין מזון שלש סעודות. הראוי לאדם לאדם ולבהמה לבהמה. נפלה בשחרית מצילין מזון שתי סעודות, במנחה מצילין מזון סעודה אחת. נפלה דליקה בחצר אינו מציל כל מה שיש בחצר לחצר אחרת שבאותו המבוי, ואפילו שערבו. דמתוך שאדם בהול על ממונו גזרה שמא יכבה הדלקה. משום כך אמרו שלא יציל אלא מזון שהוא צריך לו לאותה שבת, וכלים שצריך להשתמש בהם בשבת ובגדים שיכול ללבוש שנמצא מתייאש מן הכל ואינו בא לידי כיבוי, ואם לא ערבו, אף מזונו וכליו אינו מציל. וכתבו בתוספות, דוקא באותה חצר שנפלה הדליקה אין מצילין אלא הדברים שאמרו. ועל דרך שאמרנו. אבל בחצר אחרת מותר להציל כל דבר, דליכא למיחש לכיבוי. ומה שאמרנו שאינו מציל אלא על דרך שאמרנו, דוקא במציל בכלים הרבה או שהיה ממלא כלי ומוציאו ומערה וחוזר וממלא אותו שניה, אבל אם הוציא כלי אחד בהוצאה אחת, אע"פ שיש בו כמה סעודות מציל. כיצד, מציל סל מלא ככרות וחבית של יין. וכן אם פרש טליתו וקבץ כל מה שיכול להוציא, מותר. וכן כל מה שהוא יכול ללבוש לובש. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם מזון שהוא צריך לו או כלי שהוא מחזיק אפילו דבר גדול. וכן אומ' לאחרים בואו והצילו לכם מלבושים, וכל אחד לובש ומתעטף כל מה שהוא יכול ללבוש. וכל מה שמצילין הוא שלהן שהרי מן ההפקר הן זוכין ואם לא רצה המציל לקחתו ונותנו לבעליו מותר ליטול שכר ממנו אחר השבת משכר עמלו, ואין זה שכר שבת שאין כאן לא איסור ולא מלאכה שהרי למקום המעורב מוציא.
הציל פת נקיה אינו חוזר ומציל פת הדראה. אבל אם הציל פת שאינה נקיה חוזר ומציל פת נקיה. ומציל ביום הכיפורים מה שהוא צריך לשבת אם היה יום הכיפורים בערב שבת, אבל אינו מציל ביום השבת ליום הכיפורים, ואין צריך לומר ליום טוב. וכתבו דביום הכיפורים מציל למוצאי יום הכיפורים, דהכא לא אסרו אלא משבת (לשבת) שלא יציל ליום הכיפורים והכין איתא בירושלמי (שבת ט"ז) ביום הכפורים מאי כל עמא מודו שמצילין מזון סעודה אחת מפני הסכנה. והתם גרסינן מצילין לחולה ולקטן בבינוני ולרעבתן כבינוני [נ"א בבינוני].
<h2>דף קכ.</h2>
נמצא שכל זמן שנפלה דליקה משום אבוד ממון, אין מכבין אותה. אבל אם יש שם שום אבוד נפשות, מכבין אותה. ומיהו עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאין בין ריקנין כדי שלא תעבור הדליקה. אפילו כלי חרש חדשים מלאים מים, דודאי מתבקעין ומכבין. שכל זה גרמא הוא ומותר. ומביא עור גדי וכיוצא בהן מדברים שאין האור אוחז בהן ופורסו על הקצה שעדיין לא נשרף, כדי שלא תעבור הדליקה. טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה, ואם כבתה כבתה. וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. ונותן מים מן הצד שעדיין לא נתלית בו האור, ואם כבתה כבתה. גוי שבא לכבות אין מונעין אותו ואין אומרין לו כבה ואל תכבה. אבל קטן שבא לכבות מונעין אותו והוא שיהא על דעת אביו, אבל מדעת עצמו אין ב"ד מצווין להפרישו. ומותר אדם לומר כל המכבה אינו מפסיד.
